הגומע לאט מן היין הקר
דעתו מתרוממת מעל הזחיחות
ועולה כח המדמה הלא-מבקר
עד שהדעת פורשת
אל מציאות חלומית
שלכמה פנים היא נדרשת
ואז חמימות הדמים
משכחת ערכי הדברים המדומים
משככת כאב הימים
והלילה נוחת קטיפני
ופני האישה מאבדים את קמטיותם
ושלהבת עיניים כמילפנים
והכל בראשיתי כל לך
כלפני עץ הדעת
שהינה-הינה פרי ילקח
|
